אני מכירה את הלילות חסרי השינה.
אני מכירה את חוסר הרצון לצאת מהבית, להיפגש עם בני גילם או ללכת לבית הספר.
אני מכירה את חוסר האונים בהתמודדות עם שאלות כמו:
מה קרה לילד שלי? מה יהיה איתו?
אני מכירה גם את הבושה, את ההסתרה ואת הבדידות כתוצאה מכך. את מרגישה לבד בסיפור הזה.
את כל כך רוצה לעזור לו ומתסכל שאין לך דרך לעזור לו.
את מנסה לדרבן אותו לעשות דברים והוא נשאר בעקשנות שלו. או שאת מרחמת עליו ומאפשרת לו להישאר בבית אבל משהו בך מרגיש שהוא נכנע. שהוא לא נלחם מספיק.
את רוצה לעזור לו להרגיש טוב, אבל לא יודעת איך.
הוא מתרחק ומסתגר ואין לך דרך לגשת אליו.
אני רוצה להרגיע אותך. הוא לא איבד את השפיות. הוא פשוט מתמודד עם חרדות.
חרדה היא מנגנון הגנה שקצת איבד את הכיוון. גם אם היא נראית מפחידה וקשה. וגם אם יש לחרדה לא מטופלת השלכות ארוכות טווח – עדיין יש לך אפשרות לעזור לו.
כשאת אומרת לו, שזה לא מפחיד או שאין ממה לפחד, הוא מרגיש שאת לא מבינה אותו וזה רק מחמיר את המצב.
מצד שני, כשהוא ממשיך להימנע לעשות דברים, נמנע ללכת לבית הספר, נמנע לצאת מהבית או להיפגש עם חברים זה גם מחמיר את המצב.
הפתרון הוא להגיד לו, שאת רואה שהוא סובל ולשאול מה הוא כן יכול לעשות או לאן הוא כן יכול ללכת.
שינוי גדול מתחיל בצעדים קטנים.
כשהוא עושה משהו, גם אם זה קטן ולכאורה חסר משמעות ואת שמחה איתו ומזכירה לו, שתמיד האמנת בו, יהיה לו קל יותר לעשות עוד ועוד דברים.
מצד שני, כשאומרים לו, ראית? זה לא כזה מסובך, זה רק מרחיק אותו, כי מבחינתו הוא היה צריך להתגבר על משהו גדול.
תארי לך מצב, שיש לך אוסף תרגילים שאת יכולה להציע לו שיעזרו לו להתמודד עם החרדה, את יודעת להגיד לו את המילים המדוייקות, את מצליחה לנהל איתו שיחה ולא להרגיש שאת דורכת על ביצים. כמה המצב שלו ושלך יישתפר?
איזה מתנה לחיים את יכולה לתת לו בזה שאת מראה לו דוגמא איך להתמודד עם מצב מאתגר, איך את מצליחה להחזיק עבורו את האמונה שהוא יצליח להתגבר על החרדה ועל כל דבר בחיים – אין דבר טוב יותר מזה שאת יכולה לעשות עבורו.
אני מזמינה אותך לשיחה ללא עלות ובה אתן לך כלים להתמודד עם החרדה של המתבגר או המתבגרת שלך.
